מכתשית יבשה

•    זהו סיבוך לא נפוץ (כ2% מהעקירות) ובו קריש הדם שנוצר לא מקובע היטב לעצם הלסת ומתפורר או נשטף, ותהליך הריפוי הטבעי של הפצע מתעכב או נעצר. 

•    גורמי סיכון :הינם למשל עישון, יריקות חזקות של רוק או של שטיפת פה מוקדם מדי (אין לבצע הנ”ל ב24 שעות הראשונות לאחר העקירה), אכילה של דברים קשים, פעילות גופנית ביום העקירה ,ויש הטוענים שיש קשר לגלולות למניעת הריון.

•    הסימנים הם: כאב חזק מאוד שמתעורר ולא נרגע במשך ימים ארוכים, מלווה לעיתים בטעם רע ו/או ריח מוזר מתכתי מאיזור העקירה. בהעדר טיפול מהיר האיזור הנ”ל עלול גם לעבור זיהום.

•    הטיפול: המתאים ברוב המקרים יבוצע במרפאה – הרופא יבצע שטיפה עדינה  של הפצע במים פיזיולוגיים פושרים, ואז יניח חומרים מיוחדים עם או בלי פד גזה קטן בתוך הפצע. חומר נפוץ בשימוש הינו אלביאוג’יל  (או חומרים דומים) שמכיל שמן ציפורן, הידוע ביכולתו להרגיע במהרה את הכאב הנ”ל. לעיתים יש לחזור על הטיפול מדי יומיים שלושה. 

•    ברוב המקרים לא לוקחים אנטיביוטיקה – רק אם יש זיהום חיידקי ומקבלים מרשם מהרופא. בעבר הייתה גישה שיש לגרד את הפצע מפנים וליצור קריש דם חדש – גישה זו פחות מקובלת כיום. 

•    במקביל לטיפול הנ”ל במרפאה מומלץ לקחת טיפול תרופתי משכך כאבים – בדרך כלל ממשפחת הNSAIDS, כמו אדביל פורטה, נקסין, נרוסין, איבוברופן, אדקס וכולי (בתנאי שין לכם מגבלה בריאותית עם הנ”ל), ואפשר לקבל מרפשם מהרופא לתרופות חזקות יותר ממשפחה זו כגון אתופאן, ארקוקסיה, קספו וכולי.